איך עושים מדיטציה היא שאלה שעליה עונות מסורות עתיקות מאד במזרח הרחוק. לפי חכמת הקבלה, אברהם אבינו הוא גם המקור של חכמת הקבלה, וגם של שיטות מדיטטיביות שהתפתחו במזרח. כתוב שאברהם נתן מתנות לבני הפילגשים, ושלח אותן קדמה, לארץ קדם (בראשית כ”ה). המתנות הללו הן שיטות שמטרתן הייתה לאפשר לבני האדם להתקיים בינתיים עם האגו המתגבר. אך למי שנשאר עם אברהם ולמד עימו, הוא לימד שיטה כיצד להתעלות מעל האגו ולתקנו ממש, ביציאה החוצה מעצמו לחיבור עם אחרים.

חכמת הקבלה אומרת שהדרך להשגה הרוחנית, לאושר ולכל הטוב שיש למציאות להציע לנו, היא דרך “ואהבת לרעך כמוך”, דרך החתירה לאהבה ולחיבור עם הזולת. כדי להגיע לכך עליך להשתמש באגו שלך ולתקנו ביחס הטוב לאחרים, שכן כל הרוחניות מתגלה בחיבור בין בני אדם.

מדיטציה למתחילים

המדיטציה המוכרת לנו מתורות המזרח נותנת סיפוק פנימי לאדם. הוא מגיע לרוגע ולהתבוננות בתכונות שלו, ובקשר עם העולם. הוא מתחיל להבין יותר טוב את עצמו, הרצונות, הכוונות, המחשבות והחשבונות שלו. הוא מתעלה קצת מעל דאגות היום יום, ושופט אחרת את החיים, העולם והסביבה שלו. זהו צורך ברור אצל כל אחד בימינו, שנמצא בלחצים רבים שקשה להתמודד עמם. המדיטציה נותנת גם תחושה של הרפיה פנימית, שמושגת על ידי מוזיקה, ריקוד, ישיבה יחד ופעולות חיצוניות רבות שהאדם מקבל דרך חמשת החושים שלו. ישנם מתרגלים בדרגות שונות. ישנם כאלה שמגיעים לישיבה של שעות רבות ללא תנועה או תזוזה, מכונסים לתוך עצמם. זה נותן להם חופש מכל עובי האגו הגדול האנושי. הם כאילו מורידים את עצמם לדרגת האגו הנמוכה והזכה ביותר האפשרית, ומרחפים כך מעליה. לכן נראה להם שהם כבר נמצאים באיזו הרגשה רוחנית. אצלם ההגדרה של רוחניות היא אחרת מאשר בחכמת הקבלה.

מדיטציה בחכמת הקבלה זה משהו אחר לגמרי. היא נקראת “התבוננות” או “כוונות”, ולכן יש הבדל. בכוונות, המקובל מרכז את הכוח הפנימי שלו כדי להתחבר עם אחרים ולהיות מחובר בפועל עם אנשים נוספים שמשתוקקים להגיע לאותו החיבור המעשי, שמתוכו יגיעו לגילוי כוח החיבור והאהבה של הטבע. 

מדיטציה יהודית או קבלית?
בחכמת הקבלה המושג “מדיטציה” הוא שווה ערך למושג “כוונה”. כוונה בחכמת הקבלה זו פעולה שבה האדם מכוון את הרצון הפנימי שלו לחיבור עם הכוח העליון, הטבע, במטרה שהוא ישנה אותו ויעשה בו פעולה כלשהי. הרצון הזה להתקרב אל הכוח העליון, הטבע, הוא מאמץ רצוני ופנימי, שדרכו האדם מושך תגובה בחזרה שמשנה ומפתחת אותו. כך באמצעות עבודת הכוונות, האדם מתקדם בדרכו הרוחנית ומשיג את כל מדרגות ההתפתחות שלו.

בחכמת הקבלה אין היבדלות מהסביבה, אלא להיפך, יש התקשרות כמה שיותר חזקה ופנימית עם הסביבה. חכמת הקבלה מכוונת אנשים להרגיש את עצמם כאחד. כל אחד ואחד מאבד את ה”אני” שלו, ונכלל בתוך ה”אנחנו”. ה”אנחנו” הזה הופך להיות ל”אחד”, ואז בכוח האחד הזה הם מגלים את הדרגה הרוחנית.

זאת הרגשה שלא קיימת בעולם הזה, אלא אפשר להגיע אליה אך ורק על ידי שימוש בכוח עליון מיוחד שנקרא “המאור המחזיר למוטב”, וזה בעצם המנוף של שיטת התיקון שהיא חכמת הקבלה. ההשתתפות במאמץ משותף כזה של קבוצה שמשתוקקת להגיע לאחדות הרוחנית בצורה הדדית, כולם יחד, נקראת עבודת הכוונות.

מיינדפולנס

גם למושג מיינדפולנס יש הקבלה מעניינת בחכמת הקבלה. מיינדפולנס (מודעות קשובה) זה בעצם קשיבות ונוכחות ברגע הנוכחי. תרגול של מיינדפולנס כולל תשומת לב מודעת ובלתי שיפוטית לחוויות פנימיות וחיצוניות כמו מחשבות, רגשות, תחושות גוף והסביבה.

בחכמת הקבלה האדם אינו עוסק בעצמו, אלא בהתבוננות ובקשר הרוחני שלו עם הזולת. בכל אחד יש ניצוץ קטן, רצון להתחבר למערכת הרוחנית, דרך ההתבוננות ובמאמץ הפנימי להתחבר, האדם מדביק את כל הניצוצות הקטנים לכוח גדול שנקרא “הבורא”. זוהי מטרת הבריאה, הסיכום של כל הבריאה.
התרגול נעשה בקבוצה שמונה כעשרה אנשים, כי ב”מניין” יש כוח מיוחד להתבונן יחד ולהגיע לקשר פנימי משותף מעל הגופים הפיזיים.

איך יושבים במדיטציה?

למעשה במדיטציה הקבלית אין כל חשיבות למצב הגוף, אם הוא בישיבה או בשכיבה, כיוון שההתבוננות היא דווקא בהרגשת החיבור עם אחרים מעל הגוף. יש כאן עומק גדול מאד בתוך הטבע שניתן להתבונן בו, בפעולות, כוחות, שלבים ומדרגות. על כל זה כתוב בספרי הקבלה, למשל ב”תלמוד עשרה הספירות”. הספרים מתארים את המערכת הרוחנית, איך שהיא פועלת ומפעילה את האדם, וכן איך על האדם להגיב ולהפעיל אותה. אפשר לומר שכל ספרי הקבלה מדברים על התבוננות שהיא מדיטציה מעשית.

האדם שנכנס להתבוננות הזאת, מאבד את עצמו ונכנס לתוך הרגשת החיבור שלו עם אחרים, למצב שנקרא בחכמת הקבלה “עיבור”. אז הוא מתחיל לגדול ברוחניות ולעלות בשלבי התפתחות העובר על ידי פעולות מדויקות מצידו ומצד הכוח העליון, עד שהוא מגיע להזדהות השלמה עם הכוח העליון ולתיקון השלם שלו.

מדיטציה בשכיבה

את תרגול המדיטציות השונות המבוססות על תורות המזרח ניתן לעשות בישיבה או בשכיבה, אך בעבודה הפנימית הרוחנית בחכמת הקבלה אין חשיבות לתנוחת הגוף. מה שחשוב הוא שהאדם יהיה בקשר עם הקבוצה שלו, ויעלה מעל “האני” שלו במידות יותר ויותר איכותיות וגבוהות. בכל פעם ה”אני” או “האגו” שלו גדל יותר, ומושך אותו פנימה לתוך עצמו, ואז האדם מתעלה יותר ויותר מעליו.

כך נוצרת מעין “גבעה” שהאדם מטפס עליה, והיא גדלה עוד ועוד על ידי האגו הגדל, והאדם מטפס וגדל מעליו, עד שהוא עולה מעל כל אותו הטבע המקורי שלו. חכמת הקבלה לא מדכאת את האגו של האדם, היא לא אומרת לו לשכב בלי לזוז או להמעיט בתנועות. היא דווקא דורשת מהאדם להשתמש בכל האגו שלו, כי דווקא מעליו הוא יכול לעלות לרוחניות. זוהי חכמה של “קבלה”, של שימוש נכון בכוח הקבלה שלנו. ככל שהאגו (כוח הקבלה) גדל, האדם רוכש כוח של השפעה ונתינה וכך הוא עולה. זאת השיטה.

לנשום במדיטציה

הנשימות הן חשובות להרגעת הגוף ובריאותו. ההרפייה נותנת תחושה נעימה ועוזרת להתמקד ולצאת מלחצים. זה חשוב לבריאות שלנו, אולם זוהי רק דרגה אחת שבנו. מעליה אנחנו מגלים שאנחנו שייכים לעולם גדול ורחב, מקושר ואינטגרלי, בו כל חלק קשור ליתר החלקים. מיום ליום המדע מגלה את הקשר הזה יותר. ככל שאנחנו מתפתחים, אנחנו מגלים את חוסר ההלימה של בני האדם עם הטבע המקושר, מה שדוחף אותנו למצוא את החיבור הנכון לאותה המערכת. זוהי מטרתה של העבודה הפנימית הקבלית, לחזור להיות “כאיש אחד בלב אחד” עם כל בני האדם, ובכך להיות בהלימה עם מערכת הטבע המקושרת.

בחיבור הרוחני עם אחרים, האדם נכנס למימד חדש שבו הוא מרגיש ששורה כוח ההשפעה והאהבה של הטבע, והוא מגלה אותו ככוח המשותף בינו לאחרים, בזכות ההדדיות ביניהם. בכך הוא מגלה את המערכת הרוחנית שקיימת מעל זמן, תנועה ומקום, כמו בעולם חדש. בחכמת הקבלה המדיטציה היא מעשית, והיא כולה נעשית בעזרת הרצון לקבל מעליו האדם מתעלה, ואך ורק בחיבור בין בני אדם. 

מדיטציה בבית לפני השינה

אנשי כנסת הגדולה סידרו סדר של תפילות כדי לעזור לאדם לפנות לאותו המנגנון שקיים בטבע, שמסדר את תהליך ההתקדמות שלנו לקראת המצב המחובר והמתוקן. התפילה היא אקט של ריכוז פנימי בו האדם מבקש להתקדם קדימה. הוא למעשה מכניס את הכוח הפנימי שלו אל ההתקדמות האנושית הכללית כולה. בכך הוא תורם להתקדמות שלו ושל כל בני האדם. דווקא אז התפילה שלו מתקבלת.

את התפילה מומלץ לעשות כמה שיותר. כתוב “הלוואי ויתפלל כל היום”. אחת התפילות היא “קריאת שמע שעל המיטה”, שנאמרת לפני השינה. בעזרתה האדם יכול לכוון את מחשבותיו ולהיכנס לשינה ממקום מחובר ומכוון. התפילה פועלת ומקדמת כשהאדם מבקש להתקדם לחיבור, כך הוא מתקדם מהר יותר בדרך “אחישנה”, כי הוא מבקש את מה שמערכת הטבע באמת רוצה עבורו. 

מתי הזמן הכי טוב לעשות מדיטציה?
בעבודת הכוונות הקבלית האדם יכול להיות עשרים וארבע שעות ביממה, ויחד עם זאת לעבוד, ללמוד, לעשות כל מיני פעולות, לא חשוב מה ואיפה. כל מה שהוא עושה בחיים שלו זה עם אותה הכוונה להתחבר עם הכלל, ולהגיע לאותה דרגה רוחנית גבוהה יותר ויותר. כך הוא עובד. הוא לא צריך לפרוש מהציבור, הוא לא צריך לעשות איזה פעולות אישיות עם עצמו, אלא הכול יחד עם אחרים, בקשר מיוחד של “ואהבת לרעך כמוך”. דרך אהבת הזולת, לאהבה הכללית, כך האדם מגיע לגילוי הכוח העליון שמנהל את הכול. הוא אינו מתנתק מהחיים, אלא להפך. עליו לעבוד ולהיות מעורב בחברה, ולהשיג את כל הדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר בזמן שהוא נמצא בעולם הזה.