פרשת מטות היא הפרשה התשיעית בספר במדבר. כמו בכל סיפורי התורה, חכמת הקבלה מסבירה שאין מדובר בעצמים, מצבים ומקרים של העולם הפיזי שלנו, אלא בתהליך רוחני שמתרחש בתוך האדם.
לכן, התנאי הראשון בלימוד הוא לפחות לא לחשוב על העולם הזה, כי התורה באף רגע, באף מקום, בשום דבר, במאומה, לא מדברת על העולם הזה ועל מה שמורגש בחושים שלנו. מי שמתאר זאת כך, מונע מעצמו התקדמות אמיתית.

כתוב בזוהר ש”כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עולם הזה. הטיפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא” (ספר הזוהר, פרשת בהעלותך, ס”א-ס”ב).

בעל הסולם כתב על זה גם ב”הקדמה לתלמוד עשר הספירות”, “יש תנאי חמור בעת העסק בחכמה הזאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על “לא תעשה לך פסל וכל תמונה” כי אז אדרבא, מקבלים היזק במקום תועלת”. על כן חשוב להתייחס לסיפור הפרשה כלבוש לתהליך רוחני שאותו על האדם לעבור בתוכו.

סיכום פרשת מטות

תחילה נזכיר את הסיפור המתואר בפרשה, ואחר כך נפרש את המשמעות הרוחנית שמאחוריו.

הפרשה פותחת בדברי משה אל ראשי המטות, נשיאי השבטים. הוא מודיע להם על המצוות שקשורות בנדירה, הכרזה והתרת נדרים. לאחר מכן מסופר על פנחס, שמפרשות קודמות למדנו שהיכה את המדיינית ואת נשיא שבט שמעון, ועכשיו כנקמה בשבט מדין, הוא מוביל נגדם מלחמה ומנצח אותם יחד עם ישראל.

בסיום המלחמה מפורטת פרשת חלוקת השלל וההקדשה של חלק ממנו לבורא. ומכאן מגיע הציווי על טבילת והגעלת כלים כדי להכשיר אותם. שבטי גד וראובן, אשר יש להם מקנה רב, מבקשים ממשה לקבל את עבר הירדן המזרחי לנחלתם. הם מבטיחים לצאת חלוצים בראש למלחמה על כיבוש כנען. משה נענה לבקשתם בתנאי שיקיימו את הבטחתם, והם מתחייבים ומקבלים את הנחלה. הפרשה מסתיימת בציון מקומות חנייתם של בני ישראל במדבר בדרכם לארץ כנען, ותיאור הציווי על ירושת הארץ וחלוקתה לשבטים.

פרשת מטות ספר הזוהר

נפרש כעת את הפרשה על פי חכמת הקבלה וספר הזוהר. עלינו לתאר לעצמנו את כל סיפור הפרשה כדבר הקורה בתוכנו. כמו שכתוב “האדם עולם קטן” (“כתבי בעל הסולם”). בתוך האדם יש את משה, וכן את כל המבנה שנקרא עם ישראל. כמו כן, יש באדם כוהנים, לוויים וישראל, שהם ג’ הקווים מהם מורכבת נשמתו. אחר כך יש בו את אומות העולם, את המדיינים, את פרעה, וכל מה שאנחנו קוראים עליו בתורה, הכול נמצא בתוך האדם.
אם אנחנו פותחים את עצמנו ומתחילים לזהות בנו את כל התכונות והכוחות הללו, אז התורה הופכת להוראה. בהתאם למה שכתוב, אנחנו יכולים להתחיל לעשות פעולות פנימיות ולהשתנות ולהיות קרובים יותר לאדם הרוחני. מתוך עבודה זו ניתן להגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה שנקראת דרגת מטות.  

בשלב הראשון של העבודה הפנימית שמתוארת בפרשה, משה שבתוכנו פונה לראשי המטות שבתוכנו. הנשמה מחולקת לי”ב שבטים, מטות. עלינו לסדר אותם בצורה הנכונה בעבודה עם האגו שכל הזמן גדל, מהמצב שנקרא קבלת התורה ועד למצב שנקרא כניסה לארץ ישראל, במשך ארבעים שנות המדבר. מצב ה”מדבר” נקרא שעלינו לברר בתוכנו את כל הרצונות שלנו, ולתקן אותם מעל מנת לקבל לעצמנו לצורת ההשפעה, היחס הטוב לזולת, “מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך”. מתוך הדרגה שנקראת מטות, האדם יכול להתבונן על התכונות שלו ולעבוד עימן בצורה נכונה.

נדרים הם המצבים והתנאים שבהם האדם נכנס למדרגה יותר עליונה. משמעותם לקחת על עצמו הגבלות ולעמוד בהן, ועל זה יש חוקים גדולים ברוחניות. כל זה מתרחש בתוך האדם. מדובר על איך שהוא מברר את המצבים הפנימיים שלו, ועד כמה שהוא מסוגל לעשות תיקונים על עצמו, לבקש מהכוח שמתקן אותו לעשות כן ולעבוד עימו בשיתוף פעולה.  

אחר כך כשהאדם עובר את כל ההכנות האלו, הוא רואה שהוא יכול להיכנס לעבודה עם האגו שלו, עם הרצון לקבל שלו, בדרגת מדין. ואז הוא לא עובד כבר עם כוח משה, אלא הוא רואה שיש כוח אחר שנקרא פנחס, כמו שראינו בפרשה הקודמת, שזה כבר השלב הבא, ההמשך של משה.

בשלב זה האדם יוצא למלחמה נגד האגו שלו ומתחיל לקבל חלק ממנו, לכבוש אותו ולעבוד איתו בעל מנת להשפיע, בנתינה ואהבה. כתוצאה מהמלחמה האדם מחלק שלל לדרגות השונות שבתוכו (לשבטים, למטות, לכוהן, לוי, ישראל, לנשים, לילדים. כלומר, מהדומם, הצומח, החי, והמדבר שבתוכו).

השלל הוא האור שמתקבל בתוך הרצון של האדם, לאחר שעשה מלחמה עם היצר הרע שלו והפך אותו לטוב. האור שממלא אותו הוא ההשגה העליונה, ההרגשה העליונה, וזהו רכוש גדול מאד, שלל. חלוקת השלל זה האופן שבו האור הזה מתחלק בין כל החלקים הפנימיים שבאדם, בין כל הרצונות והתכונות שלו. זה איך שהוא מפעיל את המנגנון הפנימי שלו, למי הוא נותן יותר ולמי פחות. 

פרשת מטות-מסעי שאלות ותשובות

שאלה: כמו בפרשות אחרות, יש בפרשה הרבה מאבקים ומלחמות, למה זה כך?

תשובה: בעבודה הרוחנית האדם נמצא כל הזמן במאבק, עד שמגיע לגמר התיקון. האדם מתקדם על שתי רגליים, הוא מקבל כלים, מתקן וממלא אותם באור על ידי כך שמתחלק עם כולם. ואז מעלים לו שוב את האגו, מגלים לו שכבה נוספת שנסתרת בפנים, ושוב האדם נהיה רשע ועליו להיאבק לחזור למוטב. 

שאלה: מהו שבט?

תשובה: שבט זה קבוצה, כמו שיש בגוף שלנו מערכות כמו מערכת הלימפה, מערכת הדם, מערכת העצבים ועוד הרבה מערכות. אז שבט הוא מערכת מיוחדת שבתוך הנשמה, אחת משתיים עשרה המערכות. כי הנשמה מתחלקת לשניים עשר חלקים, חב”ד, חג”ת, נה”י, ובכל אחד י-ה-ו-ה, כולל שלושה קווים, אז זה שתיים עשרה.

שאלה: מהו עניין הנדרים וההתרה שלהם?

תשובה: בלי זה האדם לא יכול להתקדם קדימה. כי הוא צריך לדעת איזו מין התחשבות במדרגה הבאה, למרות שהוא עוד לא יודע, אבל הוא הולך לקראתה. ברוחניות זה נקרא שאני לוקח נדר לתקן את עצמי ולהגיע לזה, ואחר כך אני בודק ורואה האם זה אפשרי או לא.

שאלה: מהו השורש של מנהג הכשרת הכלים והגעלת הכלים שמדובר עליו בפרשה הזו? 

תשובה: השורש של הכלים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום הוא שהרצון הפנימי שלנו לקבל תענוג נקרא גם כן כלי. זהו המקום בו אנחנו מקבלים את התענוג, האור. האור יכול להופיע ברצונות שלנו בתנאי שנשתמש בהם בכוונה להשפיע, להתחלק עם הזולת. כך, אם אנחנו מתחברים לאחרים, מופיע בנו האור. כל התיקונים שלנו הם בעצם הכשרת הכלים. 

שאלה: מה זה כלי כשר?

תשובה: כלי כשר זה הרצון לקבל שיש לו כוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל שיש לו כוונה על מנת לקבל הוא לא כשר.

שאלה: מהי הגעלת הכלים? 

תשובה: המים הם חסד, ועל ידי המים אנחנו מכשירים את הכלים. או שמעבירים אותם דרך האש שהיא גבורה, ובכך מתקנים אותם יותר לעומק כשהכלי איננו רגיל ועשוי מברזל. כלי שהיה בשימוש האגואיסטי נצרך לתיקון חזק מאד עם ליבוי, מקווה ועוד.

שאלה: מה זה כעס?

תשובה: כעס הוא התגברות הגבורות שישנן במלכות מחוסר חסדים שלא מסוגלים לקבל, אז האדם כועס כמו בעולם שלנו. וזה מחוסר אור דחסדים בתוך הכלי.

שאלה: אנחנו יודעים שבעולם שלנו כשאתה נודר נדר, אתה מבטיח משהו ואחר כך אתה משתנה, ומי שהבטחת לו משתנה. ואפילו נהוג שביום כיפור יש התרת נדרים. אז למה צריך נדר בכלל?

תשובה: כי בלי זה אנחנו לא יכולים לגדול. האדם לוקח לעצמו מדרגה שהוא צריך לגדול אליה, והוא צריך לבטל את עצמו כלפי העליון. ובגלל שהוא לומד והוא עדיין לא נמצא במדרגה ההיא, ואינו יכול לעשות חשבון מדויק עליה, אז יש מצבים שבהם הוא כל הזמן מתקן ומעדכן את עצמו. לכן יש נדרים, ויש כאלה דברים שאחר כך אתה יכול להשלים. נאמר, פסח שני, שאם אתה לא מספיק להכין את עצמך לתיקון שנקרא “פסח” (פָּסח מעל האגו), אז אתה יכול אחר כך להגיע לזה כעבור חודש ימים.

הפטרת מטות-מסעי
הפטרת פרשת מטות-מסעי נקראת בספר ירמיהו, בפרק ב’, פסוקים א’-כ”ח, ופרק ג’, פסוק ד’. הפטרת זו מופיעה כשפרשת מטות ופרשת מסעי נקראות יחד, והיא חלק מההפטרות הנקראות בתקופת “שלושת השבועות” שבין י”ז בתמוז לט’ באב, הנקראת גם תקופת “בין המצרים”. בתקופה זו קוראים הפטרות של תוכחה ונבואות חורבן כהכנה לט’ באב.