פרשת קורח לפי חכמת הקבלה עוסקת בשלב נוסף במסע התיקון שעובר האדם במסע ההתפתחות הרוחנית שלו. חכמת הקבלה פותחת בפני האדם את הגישה להשגת הבורא בעולם הזה. היא מעניקה לאדם המבקש להתפתח רוחנית, כלים ואפשרות לפתוח מקורות כמו סיפורי התורה ולהבין את המשמעות הרוחנית העמוקה הטמונה בהם.

ללא הבנת פנימיות התורה בעזרת חכמת הקבלה, לא ניתן להבין מה מספרת לנו הפרשה וכיצד היא מדריכה אותנו במסע ההתפתחות הרוחני שלנו.
מצד אחד “דיברה תורה כלשון בני אדם”, ונדמה לנו שבסיפורי התורה מדובר בדמויות מסוימות, אירועים ומקומות, אבל יש לנו מלכתחילה איסור מאד גדול שלא לעשות פסל ודמות.

אברהם, שהוא מייסד חכמת הקבלה, מתחיל מזה שהוא שובר את כל הפסלים. לכן אסור לנו לדמיין את התורה בצורה ארצית. אם נתייחס לתורה בצורה ארצית, לא נהיה מסוגלים להתקדם לכיוון הנכון. יצא לנו מזה רק אמונות למיניהן, או מה שנקרא “עבודה זרה”, ולא הצורה הנכונה להתקדמות. העבודה הרוחנית שלנו היא להתרומם מעל התמונות הגשמיות והדמויות האלה.

בעל הסולם מאוד טרח בהגדרות ובכתבים שלו, כדי לתת הגדרה מדויקת לכל תופעה רוחנית, כך שיהיה ברור שהיא לא תלויה ולא קשורה בשום צורה עם הדמויות שאנחנו מדמים לנו בגשמיות.

פרשת קורח בספר במדבר

לפני שניגש למשמעות הפנימית, נפרט את סיכום הפרשה כפשוטה.

פרשת קורח היא הפרשה החמישית בספר במדבר, והיא מספרת על המרד של קורח ועדתו נגד משה ואהרון. כמו כן, הפרשה עוסקת בנושאים של מנהיגות, סמכות דתית, ובחירת ה’ במנהיגים והכוהנים. קורח, שהיה משבט לוי, יחד עם דתן ואבירם משבט ראובן, ועוד 250 נשיאים מעם ישראל, ערערו על הנהגת משה ואהרון וטענו שכל העדה קדושים ומדוע רק הם זכאים להנהיג? 

“ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה’ ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר ט”ז, א’-ג’).

קורח ועדתו טענו שכל עם ישראל קדוש, ולכן אין סיבה שרק משה ואהרון ינהיגו את העם ויבצעו את תפקידי הכהונה. הם ערערו על ההיררכיה שקבע ה’, שבה משה הוא המנהיג ואהרון הוא הכוהן הגדול. 

משה נפל על פניו ופנה לקורח ולעדתו, והציע להם לערוך מבחן שבו יקריבו קטורת וה’ יבחר במי שקדוש. בסופו של דבר, הארץ פערה את פיה ובלעה את קורח ואת כל עדתו. לאחר מכן, יצאה אש מאת ה’ ואכלה את 250 האנשים שהקריבו קטורת. לאחר המרד, בני ישראל התלוננו על מותם של קורח ועדתו, וה’ היכה את העם במגפה, אך אהרון עצר אותה בעזרת הקטורת. כדי לאשרר את הבחירה באהרון ובבית לוי, נערך מבחן נוסף עם מטות נשיאי השבטים. מטה אהרון פרח ויצא פרחים ושקדים, וכך הוכחה בחירתו על ידי ה’. בנוסף, הפרשה כוללת גם פירוט של מתנות כהונה ולוויה, שמטרתן לספק את צורכי המשרתים במשכן.

פרשת קורח על פי חכמת הקבלה
אפשר לומר שכל התורה נכתבה עבור האדם, כמו שכתוב “אדם הוא עולם קטן” (“תיקוני זוהר”, דף ק’). אם מסתכלים על הפרשה במישור הפרטי והפנימי, אז קורח ועדתו, השבטים, אומות העולם, ובכלל כל מה שאנחנו יכולים לגלות ולהרגיש בעולם הזה, כל זה נמצא בתוך האדם. כמו שאנחנו לומדים מתחום תפיסת המציאות, הכול בעצם קיים בתוכנו ואנחנו רואים את העולם מחוץ לנו כהשלכה. מה שאנחנו מרגישים בתוך הרצונות שלנו, רק נראה לנו שקיים מבחוץ.

כשאנחנו קוראים בתורה, אנחנו קוראים בעצם על המבנה שלנו הפנימי, על הקשרים בין החלקים בתוך המערכת הפנימית הזו, ועל השלבים שבהם אנחנו יכולים לתקן אותה עד שכל אחד מאיתנו יהיה אדם הדומה לבורא (“אדם” מלשון “אדמה”, אהיה דומה לבורא). מטרתנו היא להידמות לבורא, וזה נקרא להגיע ל”דבקות” אליו. בְמה הדבקות? דבקות במידותיו. מידות הבורא הן אהבה והשפעה, ולזה עלינו להגיע.

כאן אנחנו מגיעים כבר לפתרון ולהבנה של פרשת קורח. כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, אז אנחנו מחלקים את הרצונות הפנימיים שלנו לדרגות, בדומה לאופן שבו כל העולם מחולק: לדרגות דומם, צומח, חי, מדבר. בתוך דרגת המדבר, יש לנו רצונות השייכים ל”אומות העולם” ול”ישראל”. גם ישראל מתחלק לשלושה חלקים: “עם ישראל”, “לוויים” ו”כוהנים”. כלומר, בתוך כל אחד מאיתנו יש רצונות שנקראים “אומות העולם”, רצונות שנקראים “ישראל”, “לוי” ו”כוהן”. הרצונות הגדולים, החשובים והקדושים ביותר, אם הם מתוקנים, נקראים כוהנים. אנחנו מגיעים לדרגת הכוהן בעבודה קשה, תוך תיקון הרצונות הכי גרועים (לכן האופי של הכוהן נחשב לקשה מאד, כי כדי להיות כוהן עליך לעבוד עם רצונות אגואיסטיים גדולים וגסים). כשאנחנו מתקנים את הרצונות הגדולים והקשים, אנחנו מגיעים למצב של השפעה, חסד ואהבה. 

מלבד הכוהנים, יש רצונות קלים יותר לתיקון שנקראים “לוויים”. אלה נחשבים לצד שמאל ולהם יש עבודה אחרת. אחר כך מגיע ישראל, הקו האמצעי, שלוקח גם עבודת ימין וגם עבודת שמאל, מקבץ אותם יחד ככל שהוא מסוגל ומתקן את כל יתר הרצונות.

הרצונות בדרגה הקלה ביותר הם ישראל, אחר כך לוויים ואחר כך כוהנים. מתוך כך אנחנו יכולים להבין במקצת מה קורה עם קורח. הוא מגיע מצד שמאל, כי הוא לוי. הוא מגיע ואומר שברצונו להיות כוהן. זאת אומרת, שעם הרצון לקבל שעוד לא תיקן אותו לדרגת הכוהן, הוא רוצה להיות כוהן, אך זה לא ניתן. לכן כשהוא בכל זאת מתעקש על כך, אז הוא מגלה את הרצון לקבל המקולקל, וזה נקרא שהוא “ממית את עצמו ואת כל עדתו”.

אם אדם מסוגל לעשות פעולות של השפעה ונתינה, אז הוא עושה אותן היטב והכול בסדר. אך אם הוא לוקח על עצמו פעולות של השפעה ולא מצליח בהן, אז הוא נופל לקליפה (כוונה אגואיסטית) כנגד זה, וזה נקרא ש”ממית” את הרצון לקבל. הוא נכנס לרצון לקבל אגואיסטי, וזה נקרא “מיתה רוחנית”. 

בעקבות זאת, לא רק שהאדם ממית את הרצון לקבל המסוים שלו, אלא מפני שאנחנו נמצאים במערכת סגורה, גם האדם בפנימיותו וגם כל מי שסביבו מבחוץ בכל העולם, גורם בזה לנפילת העולם כולו. הפעולה הזו גרמה לכך שכל יתר הרצונות שבאדם (כל העם) מגיעים למשה ואהרון, וכביכול טוענים “אתם לא בסדר”. ואז כבר יש כאן בעיה אחרת, איך להוכיח? כלומר, איך לתקן את כל הרצונות הללו, שכתוצאה מפעולת קורח נפלו ממדרגתם? ניתן לתקנם רק בתנאי שקודם כל מגלים את הרע. כי קודם “סור מרע” ואחר כך “ועשה טוב”. וכאן זה קורה על ידי האש של הקטורת. צריך להוכיח לעם מי יכול להיות המנהיג, מי הוא זה שהמטה שלו באמת פורח, באמת מקדם את כולם. לצורך הבירור מסופר בפרשה כי משה מקבל מכל ראש שבט משנים עשר השבטים מטה, ומטה אהרון הוא זה שפורח ובזאת הוא מתגלה כנבחר.

מהם שנים עשר השבטים? ארבעת האותיות י-ה-ו-ה מייצגות את המבנה הפנימי של האדם, המחולק לשלושה חלקים (לג’ קווים) שניים עשר סך הכול. הכוהנים הם בראש, מפני ש”פרח מטה אהרון”, הוא הגיע לתיקון הרצון לקבל בדרגה הגבוהה ביותר. הוא היה הגרוע ביותר מלכתחילה ברצונות שלו, הגיע לתיקון הגבוה ביותר, ולכן הוא יכול להיות בעבודת הכוהנים, הוא נמצא במגע עם הבורא, עם הכתר, ולזה האדם צריך להגיע. 

סיפור קורח ועדתו
פרשת קורח היא פרשה מרתקת, שבה מנהיגותו של משה עומדת במבחן. קורח ועדתו פונים אל משה וטוענים כנגדו שכל העם קדוש ושהוא מתנשא מעל העם, ושהוא צריך להפסיק להנהיג את העם. משה מבקש מהם לבוא למחרת היום, ואכן למחרת היום כשהם מגיעים הבורא מבקש ממשה ומאהרון להתרחק כדי שהוא יכול להשמיד את קורח ועדתו. משה מבקש עבור העם, כמו שהוא לא פעם עושה, ואומר שלא כולם אשמים, רק קורח אשם. כנראה שזה לא כל כך עוזר, כי באמת משה פונה לעם ואומר להם שמי שאשם תבלע אותו האדמה, ואכן האדמה נפתחת, קורח דותן ואבירם נבלעים בה, ואש יורדת מהשמיים ומשמידה את כל מאתיים וחמישים אנשי עדתו של קורח. כל התיאור הזה מספר על התהליך הפנימי של תיקון הרצונות שבאדם, מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע, לנתינה ואהבה. 

פרשת קורח ספר הזוהר
ניקח לדוגמה את הפסוק הראשון של פרשת קורח בספר הזוהר: “הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. כמה עליונים הם דברי תורה, כמה יקרים הם, נחמדים הם למעלה, נחמדים הם לכל. משום שהם שם הקדוש. וכל מי שמשתדל בתורה, משתדל בשם הקדוש”.

מדוע מתוארת כך התורה, כדבש וצוף? כשאנחנו מתחילים לקבל תענוג, הוא נקרא “אור ישר”. זהו תענוג שמבטל את הרצון שלנו, כי התענוג הוא חיובי והרצון הוא שלילי. וכשהם נפגשים, זה מבטל את זה. כך זה קורה בכל פעם שאנחנו מתמלאים ממשהו שאנחנו צורכים. ואפילו אנחנו רואים שכמה שהתענוג גדול וגבוה יותר, הוא נעלם מהר יותר.

אלה אינם התענוגים אליהם מתייחסת התורה. כדי לקבל את התענוגים האמיתיים עליהם מדברת התורה, עלינו לייצב כלי חדש. לא זה המוגבל בתוך הרצון שלנו, אלא כלי שעימו אוכל לקבל כדי להשפיע. כך שהתענוג שאני ארגיש הוא יהיה כדי למלא מישהו אחר, את הבורא בעצמו. זה תענוג שאיננו נגמר.  ככל שהבורא גדול בעיניי, כך אני נהנה מלתת לו, וכך נוצרת מערכת של קבלת תענוגים בלתי מוגבלת, נצחית ושלמה.

קודם הכול היה בא ונעלם, והייתי בריצה מתמדת לעוד קצת הנאה. בתהליך ההתקשרות לבורא, התענוג שעבר דרכנו אף פעם לא נעלם, כי מורגש גם בנו וגם במישהו זר, שעל ידי האהבה אנחנו משייכים אותה אלנו, ואז אנחנו יכולים להמשיך וליהנות ללא הפסק. לזה התכוונו בעלי הזוהר שאמרו כך “הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ומנופת צופים״.

פרשת קורח שאלות ותשובות
האם כל אחד יכול להיות ברוחניות? ודאי שכל אחד יכול להיות בדרגה כזאת, וחייב להגיע לדרגה הזאת. וכותב לנו בעל הסולם שמי שחורש וזורע שדה כדי להאכיל את בני האדם, אז הוא עושה בזה את עבודת הכוהנים. לכל אחד יש את אותה ההזדמנות והכול פתוח. הכול תלוי באדם ובכמה שהוא מסוגל לזה ומשקיע את עצמו.

במה פרשת קורח רלוונטית לימינו? ברמת האקטואליה, אנחנו מגיעים למצב שאומות העולם טוענות שאנחנו או יותר גרועים מכולן או שאנחנו מתנשאים מעליהן. יש להן בדיוק אותה הטענה כמו שקורח טען כלפי משה ואהרון. אז איך אנחנו יכולים להתנהג כאן? קודם כל, מצד אחד העולם נכנס למצב שהוא רואה שהוא במצב אנוּש (בכלכלה, בחינוך, בתרבות, טרור, וכולי). חוץ מזה שהמצב הזה מתגלה, גם מתגלה שהעולם לא יודע איך לפתור את בעיותיו או להתגבר עליהן. אם אנחנו קוראים את מה שכתוב בפרשה, אז משה מסביר לעם מה הבעיה, ואז אחרי כן כביכול הבורא מתקן את המצב. הוא זה שמראה את הדרך. “ויפרח מטה אהרון”, או שהאדמה נפתחת ובולעת את קורח ועדתו. זאת אומרת שיש משבר ואין דרך לפתור אותו, והפתרון מגיע מרובד גבוה יותר.

ומה קורה כאן אצלנו? אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מגלים את הפתרון לכל העמים, כמו שעשו משה ואהרון. זה מה שנקרא להיות “אור לגויים”. עלינו לחשוב איך אנחנו מגלים להם באמת את הדרך הנכונה והקלה, את היציאה מהמשבר ואיך להגיע לטוב. כי המשבר הזה הוא קרש קפיצה, היפוך שאנחנו צריכים לעבור ביחס שלנו לעצמנו, לחיים, למהות החיים, למטרת החיים, ביחס לכל המצבים שהציוויליזציה שלנו הגיעה אליהם.

סיכום פרשת קורח
פרשת קורח מלמדת אותנו על כוחות ומצבים רוחניים פנימיים שעלינו לעבור במסע אל עבר התענוגים הגדולים והמיוחדים שהם מטרת בריאתנו. הפרשה מלמדת אותנו כיצד בנוי הרצון שלנו, שהוא מחולק ל”ישראל”, “לוויים” ו”כוהנים”, כיצד לזהות את הרצונות המקולקלים שרוצים רק “על מנת לקבל”, ולתקנם לכוונה על מנת להשפיע.