חג הביכורים, חג הקציר, חג מתן תורה – הרבה שמות נקשרו לחג השבועות, כשהבולט מביניהם על פי חכמת הקבלה הוא החג שבו אנחנו מקבלים את התורה, את כל האור שהוכן לנו, ברגע שנהיה מוכנים לו כעם.
אבל ההיסטוריה שלנו מראה שעם ישראל עדיין נאבק על קיומו, על זהותו ועל עתידו. במובנים רבים אנחנו עדיין לא הפכנו לעם.
אין לנו מטרה משותפת, אין לנו רצון שמוביל לאותה דרך ובעיקר אין בינינו הבנה ודאגה אחד לשני כמו שעם אחד צריך להתקיים.
אז האם יש הצדקה בכלל לקיום שלנו? האם צודקים האויבים שלנו שארץ ישראל בכלל לא שייכת לעם היהודי? האם “מהים עד הנהר” צריך לשכון פה עם אחר בכלל?